השריר המקפץ

איך אני אסביר הכי טוב את האהבה לספורט? אחרי ריצה לילית או שחייה בבריכה קפואה מלאה בכלור- זה כמו לקום בבוקר ליום סגרירי כזה. בימים אלה אני לצערי קצת כבולה ולא יכולה להשלים את המסלול ריצה שאליו אני רגילה- 10 ק"מ ארבע או חמש פעמים בשבוע... ירדתי ל-7...

כל ילד והתחביב שלו. את אלה צריך לשלוח למוסד...

כבר כזאטוטה הייתי מפזזת שחייה ריקוד גלגיליות. רק המחשבה על האדרנלין מקפיצה ומרקידה את הבהונות שלי. בינתיים אוכל רק לפנטז על זה. נתפס לי איזה שריר כבר איזה שבוע ורק כשחשבתי שהוא השתחרר, הוא לא. בינתיים אני שומעת אותו צוחק. לפחות זה מצחיק אחד מאיתנו.

איזה באסה להיות ספורטאי לא פוטוגני.

בהתחלה אמא בכלל שכחה לשאול מה פשר הכאב אבל הרגשות המזרח אירופאים עלו על גדותיהם- "כל הריצות המטורפות האלה, תנוחי קצת וכשתחלימי, תרוצי שני קילומטר ולאט לאט תעלי". לצערי, סבלנות היא תכונה שפשוט לא קיימת אצלי, בכלל ואני ממש מתאפקת לא להזעיף מבטים לעבר השריר המצחקק. יחי בן גיי.

מהאתר של דורימני.

הנמתחים-

שיריון ותחמושת: מותגי ספורט וריצה שעושים חור בכיס (יותר נכון כוורת), לא סופגים זיעה, לא מסריחים, לא מתווכחים, ולא מדברים עם אוכל בפה, יודעי שפות ועם דוקטורט בביופיזיקה.

נושאי השיחה: תזונה, הישגים ספורטיביים, הדולר, הו הדולר! והדאו גונז, והנאסדא"ק. בינינו, אלו שמות קוד לפיש אנד צ'יפס, מוזס ומקס ברנר. ככה זה כשחוזרים הביתה לטופו ונבטי אלפלפא...

קילומטרז': מהאוטו לפארק וחזרה.

הצועדים לייט-

שיריון ותחמושת: מותגי ספורט שוברי בנק/פיג'מה וסנדלי שורש

נושאי שיחה: השובניסטית שבי מראה את פרצופה המכוער, הן לרוב נשים ולרוב הן צועדות יחד, אז בישולים קניות וילדים. זוהי תיאוריה מוכחת ועצובה מאוד, ציפיתי לנושאי שיחה עשירים יותר כמו תורת המיתרים ואומנות ימי הביניים. חבל.

קילומטרז': תלוי בכמות הפטפטת...

צועדים-

שיריון ותחמושת: האמת, פחות ממותגים, לייק!

נושאי שיחה: אין יותר מדי כיוון שהם מתרכזים בהליכה. Rock on!

קילומטראז': לא יצא לי למנות, אבל נראה לי שיפה להם!

רצים לייט-

שיריון ותחמושת: טראק שורטס, חולצות גזורות...

נושאי שיחה: עסוקים בלנשום...

קילומטראז': בדרך כלל הם מקפידים על ה-4 מקסימום שזה יפה! לעיתים הם כאלו שפשוט התחשק להם אז הם יוצאו מהבית עם בוקסר לבן וגופיה לבנה. ואז הם נראים כמו הבחורים האלה:

מהתפוז המכאני.

מכאן והלאה, כמות המותגים יורדת, הרצים למיניהם נהנים יותר בחולצות סוף מסלול וטרנינג, אכן מסריח בסיום האימון אבל נוסאטלגי.

עלי לציין שיש קבוצות נוספות שמעלות את חמתי. כמו אלו שרצים עד שעוקפים אותי ועושים הפסקה. רצות שמנסות לעקוף אותי ומתייאשות אחרי שלוש דקות, אנשים שהולכים נגד כיוון המסלול (מה נסגר אתכם?) ואנשים שהולכים בהמוניהם ולא מאפשרים לאצנים את הקיפוץ הנינוח ומאלצים אותנו לסטות לכיוון הדשא. ממש לא מתחשב.

סורי על ההצפה במודעות של נייקי ואדידס. זה הdream job שלי לעבוד במחלקת הפרסום אצלם.

עד כאן תלונות וביקורת על העולם להיום.

תותים פוראבר

~Toot

בונז'ורנו

אם להיות כנה, אני אכן מציירת ציור ליום לפחות. אך לצערי המחסור במצלמה נורמאלית מוציא לי את הטורנדו מהחצאית. אז אני אאלץ למצוא פתרון שמספק את הדעת. כמו לרכוש אייפון, אבל קודם למצוא עבודה שהיא לא מלצרות/מוכרת/שירות לקוחות/זנות וקודם לסיים את תקופת המבחנים. סקרה בלו. מבייס. מקווה לא לאבד את דעתי בדרך ולהגיע למצב הזה:

(Shirley Temple loosing it, or showing it off either way you choose, via ffffound!)

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה הכיפית היומית שלי מלבד אומנות: ספורט. כל סוג שהוא גם רדיפה אחרי תרנגולי הודו תופס.

בריצות היומיות שלי נראה שהשכל שלי פשוט מתעופף לו ושירים שלא שמעתי שנים צפים להם על התודעה. אתמול היה לי את בופאלו סולג'ה של בוב יקירנו, והיום היה לי את suzanne vega tom's diner... אז הרי:

כמו כן חלמתי שאבא שלי מנגן את Nymphatemine של Cradke of Filth על אקורדיון. לשמע הסיפור הזה הוא רק אמר שזה מוצא חן בעיניו מאוד... יש מטאליסט קטן שמתחבא בכל אחד...

(המטאליסט הקטן והחמוד. אציין שאבא שלי קצת יותר סינטרה שיק, לכן ריספקט via Threadless)

עד שאמצא תחליף לטמאגוצ'י הסלולרי- הרי צירים שלי מתקופות קודמות. ןגם עד שאני ארגיש נוח לחשוף את עצמי בפני זרים גמורים

שני ציורים שהוצגו במלון 'מצפה הימים' שנה שעברה... הם היו שם איזה שבועיים עד שנמכרו.

והרי קלוזאפ: שני החבובים הללו היו חלק מסדרה בשם 'Mirror mirror', נסו לנחש מדוע ולמה. אם אתם מתקשים, אנא פנו למנתח המוח הקרוב לביתכם.

אנד דיס איז, קלוז אפ נאמבר טו^_^

ביאצ'ס, היה נחמד אל דאגה מצאתי דרך יצירתית למימון האייפון אליו אני משתוקקת: תרגום מאמרים (כל השנים של בהייה בCartoon Network וקריאה אובססיבית של הארי פוטר באנגלית לבסוף השתלמו! כדי שלא תחשבו שאני סופר שטחית; גם קראתי אדגר אלן פו, אבל בעצם לא כזה איכפת לי מה אתם חושבים=^_^=סורי).

בברכת תותים פוראבר

~Toot