שעת ערב חשוכה.
נכנסת למכולת. "אתם עדיין פתוחים?"
"כן אבל רק מזומן כי סגרנו קופה."
"אחלה, איפה הקורנפלקס?"
"שם למעלה, אם תצטרכי עזרה להוריד מהמדף תבקשי."
מביטה. אופציות מעפנות. צ'יריוס, קורנפלקס, כריות, פיטנס.
אחרי כמה דקות "נו? את צריכה עזרה?"
בתסכול "אין את זה שאני אוהבת... אני לא יודעת מה לבחור"
"מה הכי קרוב לזה?"
"לוידעת" שניה של בהייה "מה אתה אוהב?"
תנו לי רגע להפריע לכם בסצינה. אני לא בנאדם עם דיסטאנס. בין אם זה נשיא בית המשפט העליון או מוכר במכולת. לכולם יש טעם אהוב של דגני בוקר. כולם צוציקים כשהם חושבים שוקולד השחר או על מצעים עם ריח טוב, אז מה זה משנה? מבחינתי, גם אם אהרון ברק היה עומד שם כנראה הייתי מתייעצת עימו בבחירה. אם למישהו יש מושג מה הטעם האהוב עליו זה יכול להיות מענין. לדעתי הוא בנאדם של 'טריקס' הצבעוני עם הארנב הלבן...
בחירה מצויינת אדוני השופט!
אחרי תהליך הבחירה המעיק הלכתי על משהו שלא מלא בצבעי מאכל ולא נמצא תחת לייבל של דגני 'בריאות'. כשהייתי קטנה, אמא הייתה מחפשת בסופר את הדגני בוקר שהסוכר בהם נמצא במקום שלישי ומטה ברשימת הרכיבים. אתם יכולים לתאר. היו לי תקופות קשות. כמו בראנפלקס. או וויטאביקס או אולבראן. אבל היו לי גם תקופות של קפטן קראנצ' וצבעי מאכל שאמא שלי פחדה שיצבעו לי את הקיבה לכחול ואדום והיא תצטרך להאכיל אותי סבון כדי לנקות את הצבע. היום הכי נמי זה הריבועי קוואקר עם הקינמון, וגם הסוכר נמצא רק מקום שלישי ברשימת הרכיבים' אמא תהיה גאה בי. דגני פיטנס סתם עולים יותר והסוכר נמצא לדעתי במקום השני. גם האריזה שלו מכוערת. גם הפרזנטורית שלו מעצבנת. קיצר לא לרוחי.
איכסה פיכסה.
אבל גם הבחירה שלי הייתה על תקן של איכסה פיכסה... גבישים של סוכר עם קצת פתיתים של תירס, יחי ההבדל. גם כשחזרתי הביתה גיליתי שני דוסים נחים להם על מאחורי הקופסא וקוראים מאיזה ספר. בטח הארי פוטר, יש שם המון מה לנתח...
פנטזיות למיניהן ^_^
שיהיה תותים פוראבר
~Too00t
No comments:
Post a Comment