קורתיו של חיים

ביקורת. WTF. למה אנחנו לוקחים את זה כל כך קשה. כמובן שכשאני אומרת 'אנחנו' אני מתכוונת ל-אני. הכללות זה פאסה...

כבר בתיכון חשבתי שפיתחתי שריון קשקשים נגד הדבר. השריון תקף רק על המילה 'פריקית'. הבעיה שכבר שנים הכינוי הזה לא תקף לגבי. יצא לי לתהות לאחרונה אם היום אני (אנחנו) בגילינו המופלג חשופים לביקרת שונה, או שזו אותה הגברת בשינוי אדרת (אדרת שהפכה גלגולים מוטציונים כיאה להתפתחות שלנו).

חלק מהכיף להיות בסצינת המטאל בתיכון היה הונשלאנט, לזרוק מבטים אדישים ומצמוצים מביעי זילזול. בניסוח שכזה, קשה לי לומר שהדברים באמת השתנו. עדיין אותו משחק, אבל כשהוא בא עם קליפה אחרת זה מחליף קטגוריזציה. כשזה מחליף קטגוריזציה מתחלפת הביקורת.

מצא את ההבדלים

אני משתדלת להתעלם מהמגירה שמסדרים אותי בה, אבל לפעמים, זה עוזר מבחינת הגדרת 'מי אני לעזאזל'.

כפי שניתן לתאר אני בשיטוט אחר עבודה. נראה שחלק גדול מהעבודה בחיפוש העבודה מסתכם בשני דברים: קורות החיים והשאלה מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול.

קורות החיים: עם מי איפה מתי. קיצר עוד דרך להגיד עם איזה ברנז'ה אני מסתובבת ולאן זה הביאני עד הלום. קורות חיים מסתבר כבר מזמן לא מה תכל'ס עשיתי. כעת זה ניתוח מעמיק של יכולות שלא ידעת שיש לך עד אותו רגע שכתבת אותן (לעיתים היכולות הללו באות לידי ביטוי בכתיבה יצירתית וסחטנית של קורות חיים).

כוחות שלא ידעתם שיש לי

יש לי חדשות בשבילכם:

אני

לא

מאכילה

בכפית.

לא צריך to read between the lines כשקורות החיים שלך מסתכמים ביותר ב-נולדתי. עשית, יופי. לא עשית, תכתוב את היכולת הזו בקורות החיים איפה שהוא ב-show and tell שהיה בביצפר ויהיה בסיידר. העיקר לדחוף את זה לאיזה מקום.

here's a thought, אולי לא? אני לא במבה, נוזל כביסה, מכונית משפחתית, ויאגרה יו ניים איט. נעים מאוד, אני בנאדם ואני רוצה לעבוד במקום שלא יקח אותי על סמך קורות חיים אקזוטיים.

דבר שני, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול: זו שאלה שנשאלתי לאחרונה מאנשים עם כוונות טובות (חוץ מההוא השמן המכוער מהפוסט הקודם) . בילדות נהגתי לענות כמה תשובות; מנצחת על תזמורת, מאלפת טיגריסים, סופרת ומאיירת ספרי ילדים, צלמת של נשיונל ג'יאוגרפיק ווטרינרית של שמורות טבע. החלק הלא כיפי הוא שכל אלה עדיין תקפים. עוד פחות כיפי שבטח גם למי שקורא את זה ברגעים אלה יש את התחושה הזו. ואתם יודעים למה אני מתכוונת.

אז למה ממשיכים לשאול את השאלה ה(אני אמתן את הניסוח) מאוד מאוד בורה ולוקה באינטלגנציה הזו קיבינימט?? כדי להזכיר שאת הדברים האלה תוכלי עדיין לממש בלילה בחלום, ישר החלום המוזר על הארנב וברוס וויליס...

ברנשטיין מנצח. פאשן אייקון

עד כאן ביקורת עלי. now I'm bringing out MY big guns. בקורות חיים אכתוב מה עשיתי. תאמינו לי שזה מספיק ואין צורך to squeeze it. די ברור שאם הדרכתי בצופים אז יש לי יכולות של איפוק עצמי וריסון מלטבוח בזאטוטים (במקביל ליכולת לקחת אחריות, יצירתיות, מנהיגות, עבודה קשה and all that shit אם אני צריכה לכתוב את זה, הבוס מטומטם. אני לא רוצה בוס מטומטם).

מחשבות על טבח. (לא טבח- Cook, יותר בכיוון של רצח המוני)

מלבד זאת, אל תשאלו את השאלה הזו זה לשיחות כמו אם היית פרי איזה פרי היית (וברור שתות). נחמד להיזכר בזה מדי פעם אבל בשביל להבין איך אני אוכל לממן את המלתחה שלי זה פשוט לא רלוונטי. וכל יפי הנפש שמאמינים בלעסוק במה שאתה אוהב ולהתעשר מזה, אתם בטח עורכי דין או רואי חשבון.

אוווףףףף.

נשיכות

תותים פוראבר

~Toot